סלמונלה באוכל
חיידקי הסוג סלמונלה נפוצים בטבע ומועברים בדרך כלל לאדם מבעלי חיים, בעיקר באמצעות צריכת מזון מן החי. ההנחה שמיונז הוא מקור נפוץ לפתוגני סלמונלה נמשכת. הגיע הזמן להפיג את הדעה הקדומה הזו.
מיונז (ששייך לסלט הבשר) הוא אחד הרטבים האהובים על הגרמנים, אם כי רוטב התיבול המתחלב העשוי מחלמון ביצה ושמן צמחי מזוהה לעתים קרובות עם "טעם לוואי מר": סלמונלה. לנשים בהריון מומלץ לא לאכול את זה, הפחדים ניזונים מדיווחים לא מדויקים בתקשורת. "העובדה שמיונז כשלעצמו רגיש לסלמונלה אינה מבוססת על העובדות", אומר ד"ר. מרקוס ווק, מנכ"ל קולינריה גרמניה. "אפילו עם מיונז תוצרת בית, ניתן למזער את הסיכון להידבקות בסלמונלה באמצעות היגיינת מטבח נאותה ושימוש בתוצרת טרייה. בייצור תעשייתי, הדבקה בפתוגני סלמונלה היא כמעט בלתי אפשרית".
בייצור תעשייתי של מיונז או רוטב טרטר, משתמשים בדרך כלל בחלמון מפוסטר או ביצים מפוסטרות, שבהן מתים בתהליך החימום חיידקים פתוגניים כמו סלמונלה ולסטריה. בנוסף, מיונז מתובל בחומץ, שחמיצותו גם מבטיחה שחיידקים פתוגניים כמו סלמונלה וליסטריה לא יכולים להתרבות. סלטים מוכנים כמו סלטי תפוחי אדמה או פסטה מהמדור הקירור, המעורבבים במיונז, מכילים לרוב מרכיבים מפוסטרים. היגיינת מזון ד"ר. ג'רו בקמן ממכון Romeis Bad Kissingen מדגיש: "ייצור תעשייתי (לא אומנותי) של סלטי מיונז ותפוחי אדמה לא בולט מבחינה זו בשנים ובעשורים האחרונים. מנקודת מבט היגיינית ומיקרוביולוגית, זה בעצם שטויות שנשים בהריון לא משתמשות במיונז מתוצרת תעשייתית". לפי מכון רוברט קוך, המקרים המדווחים של סלמונלוזיס הנישאת במזון הולכים ופוחתים כבר שנים.
